סובלים מאבצס בשן? התסמינים המעידים על מוגלה בחניכיים

סובלים מרגישות בשיניים לקור ואו לחום? מחניכיים נפוחות? מכאב חד בשעת לעיסה? מהבל פה עם ריח רע? מטעם מר בפה? כל התסמינים הללו יכולים לעיתים לרמז על מוגלה בחניכיים ואו אבצס בשן, ובמקרה זה מוטב שלא להתעלם ולהזניח את הבעיה, אלא למהר ולפנות לרופא השיניים, שכן דחיית הטיפול תוביל להחרפת המצב עד לכדי דלקת חריפה, כשבמקרים מסוימים לא יהיה מנוס מעקירת השן.

סימפטומים נפוצים נוספים באים לביטוי בכאבי שיניים המלווים בתחושה כמעין פעימות עמומות, נפיחות בבלוטות הצוואר (נדיר), רקמת חניכיים אדומה, נפוחה ומודלקת, פצעונים שנוטים להתפתח מעל לרקמת החניכים וכן הלאה. ממרפאת השיניים של פרופסור אלי מכטיי מציינים שמוגלה בחניכיים משויכת לקטגוריית מחלות החניכיים הזיהומיות, הנגרמות על ידי חיידקים בחלל הפה.

נתונים סטטיסטיים

המוגלה בחניכיים, כמו גם שאר הסממנים שצוינו כאן, מופיעה בדרך כלל בשלב ההתחלתי של מחלת החניכיים הזיהומית, וככל שנוקב הזמן מתפתח תהליך של ספיגת עצם הלסת סביב השיניים, תופעה המכונה "נסיגת עצם". מחקרים מראים שמחלות החניכיים ממוקמות בראש רשימת הגורמים האחראיים לאבדן שיניים בקרב אוכלוסיה מעל לגילאי 40. יחד עם זאת, מדובר בקבוצת מחלות שאינה "שמורה בלעדית" לפלח גיל מסוים, אלא נפוצה בקרב 90% מהאוכלוסייה בכל הגילאים.

יתירה מכך, לא פעם קורה שמחלת החניכיים מתפתחת מבלי שתלווה בכאבים כלשהם. לפיכך, חשוב ומומלץ להקפיד על טיפול תקופתי תומך הן אצל רופא השיניים והן אצל השיננית, ובפרט אם מבחינים בתופעות של דימום חניכיים בשעת הצחצוח, אודם בחניכיים, כיסים או נסיגת חניכיים, הרחבת המרווחים שבין השיניים וכל סימן חריג אחר.

גורמי סיכון להתפתחות דלקות ומחלות חניכיים

מוגלה בחניכיים עשויה להתפתח בשל מגוון סיבות שאחת הבולטות שבהן קשורה לאבנית ולרובד החיידקי המצטברים מעל לשן ויוצרים כמעין רובד עליון. תחזוקת שיניים לקויה כמו גם אי הקפדה על צחצוח שיניים יסודי להסרת השכבה שהצטברה מעל לשן, גורמת להתרבות הרובד החיידקי ומגדילה את הסיכון להתפתחות של מוגלה.

גורמים נוספים שעלולים לעודד מורסות ודלקות חניכיים הם כתרים דנטליים שאינם תואמים דיים, בקיעה בעייתית של שיני בינה, תרופות מסוימות שעשויות להחריף את חומרת המחלה ועוד.

הטיפול בדלקות ובמחלות חניכיים תלוי בחומרתן ובמיקומן של הדלקות וכן בשלב שבו נמצאת המחלה. הטיפול המקובל עשוי להיות תרופתי, שמרני, תרופתי משלים ולעתים אף כירורגי, כשהטיפול האפקטיבי ביותר הוא טיפול מניעתי.